לפניי תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעת וזאת בגין הפרת חוזה אשר נערך ונחתם ביניהן, לפיו, על פי הנטען, התחייבה האחרונה לשלם לתובעת תמורה כספית עבור ציוד שרכשה ממנה. הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה הנ"ל ולא שילמה את התמורה המוסכמת.
1. ביום 7.12.05 נחתם בין התובעת והנתבעת חוזה לפיו, רכשה הנתבעת מהתובעת חדר סנוזילן וציוד טיפולי (להלן: "
הציוד") תמורת תשלום סך של 17,000$ (להלן:
החוזה").
אין חולק, כי הציוד הועבר לידי הנתבעת בהתאם לחוזה. כמו כן אין חולק, כי התובעת לא קיבלה כל תמורה עבור מכירת הציוד כפי שהוסכם בחוזה.
2. לטענת הנתבעת, אומנם היא חתומה על החוזה, אך היא פעלה וחתמה בשם עמותת "נגיעות" (להלן: "
העמותה"), והיא, למעשה, שימשה כשליחה מטעם אותה עמותה שרכשה את הציוד. לחלופין, טענה הנתבעת, כי התובעת זכאית לתבוע רק מחצית משווי הציוד, שכן במועד החתימה על החוזה, הציוד היה בבעלות משותפת של התובעת ושל בעלה. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובעת הטעתה אותה בכך שהציגה מצג שווא לפיו הציוד היה בבעלותה המלאה, על כן, היא פנתה לתובעת לשם ביטול החוזה, אך פניותיה לא הניבו כל פרי. לטענתה, יש לראות את מכירת הציוד שהיה גם בבעלות צד ג' כהפרה של החוזה, לפי סעיף 18 לחוק המכר, התשכ"ח-1968. עוד נטען, כי התובעת לא עמדה גם בחובתה להקטנת הנזק עת ביקשה הנתבעת לבטל את החוזה ולמכור את הציוד לרוכשת פוטנציאלית אחרת.
3. מנגד טענה התובעת, כי הואיל והנתבעת לא קיימה את חלקה בהתאם לאמור בחוזה ולא שילמה את התמורה בגין הציוד שרכשה ממנה, יש לחייבה בתשלום הסכום האמור. עוד טענה, כי לשון החוזה כה ברורה, וכי לחובת הנתבעת פועלת החזקה בדבר החתימה על מסמך, כך שאדם החתום על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו. הנתבעת לא הציגה כל ראיה פוזיטיבית להפרכת החזקה האמורה כשטענת השליחות נטענה בעל פה וכנגד לשונו המפורשת של החוזה, הכל תוך הימנעות מהבאת עדים מטעם העמותה. התובעת הוסיפה וטענה, כי לנתבעת אין כל עילה שבדין לביטול החוזה.
4. מטעם התובעת העידה התובעת, ומטעם הנתבעת העידו הנתבעת ולימור סרוגו - אשר נכחה במועד חתימת החוזה. כמו כן הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם תומר גרא - בעלה בנפרד של התובעת (נ/1) מבלי שנחקר חקירה נגדית.
לשון החוזה והפרשנות המתאימה
5. כאמור, אחת מהמחלוקות שבין הצדדים היא שאלה של פרשנות החוזה. הכללים המנחים לעניין פרשנות חוזים קבועים בסעיף 25(א)
לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "
חוק החוזים"). כאן המקום לציין כי נוסחו הנוכחי של סעיף 25(א) לחוק החוזים התקבל במסגרת תיקון מס' 2 לחוק החוזים: חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011.
6. סעיף 25(א) לחוק החוזים, בנוסח שהיה קיים עד לתיקון מספר 2, קבע כי:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות"
הסעיף בנוסחו הקיים קובע כדלקמן:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו"
פסק הדין המנחה בעניין פרשנות סע' 25(א) לאחר התיקון הינו, ברע"א 3961/10
המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם באתר נבו) (להלן: "
פרשת סהר"). שם נקבע כי התיקון לא הביא לשינוי אמיתי במצב המשפטי הנוהג. קביעה זו הינה רלוונטית לענייננו שכן החוזה שנכרת בין הצדדים שלפנינו, נחתם לפני שהתקבל התיקון האמור. על כן ולפי קביעה זו, גם לאחר חקיקת התיקון הנ"ל, עדיין יש להחיל את ההלכה ששלטה בתחום פרשנות החוזים עובר לתיקון הסעיף, שכן לפי פרשת "סהר", ההלכה הנ"ל ממשיכה לעמוד בעינה גם לאחר התיקון (ראו גם פסק הדין שניתן לאחרונה בדנ"א 1797/12
ליסטר נ' פרידנברג (פורסם באתר נבו).
אומנם בע"א 3375/06
קמטק מערכות בע"מ נ' מ"י (פורסם באתר נבו), קבע ביהמ"ש כדלקמן:
"
במאמר מוסגר יצוין, כי לאחרונה תוקן סעיף 25 לחוק החוזים (תיקון מס' 2, התשע"א-2011) ... היות שהאירועים נושא דיוננו אירעו טרם התיקון, לא ראיתי לבחון את השלכתו על ענייננו, מה גם שכפי שיובהר להלן, אין לומר במקרה דנן שאומד דעת הצדדים עולה בבירור מלשון החוזה"
אולם בפרשת "סהר", בית המשפט התייחס לסוגיה זו וקבע כי ניתן להסיק מהקביעה הנ"ל שתי מסקנות אפשריות: האחת שבית המשפט ביקש לקבוע כי התיקון לחוק אינו חל על הסכמים שנכרתו לפני כניסתו לתוקף, והשנייה לפיה בית המשפט לא התיימר להסיק מסקנה זו, וזאת, הן מאחר והדברים נאמרו כהערת אגב ללא ניתוח מעמיק, והן מאחר שבנסיבות אותו עניין ממילא נקבע כי אומד דעתם של הצדדים לא השתמע במפורש מלשון החוזה. על כל פנים, ביהמ"ש בפרשת "סהר" קבע כי לנוכח קביעתו ביחס למשמעות התיקון לחוק לפיה התיקון לא שינה מהמצב המשפטי שהיה קיים עובר לתיקון, אין כל צורך להידרש לסוגיה זו.
כך גם הם פני הדברים במקרה שלפנינו, על כן, נדון במחלוקת שנתגלתה לפנינו לאור הניתוח והכללים שנקבעו בפרשת "סהר".
7. בפרשת "סהר" קבע כב' השופט ריבלין, כי הפירוש הנכון לסעיף המתוקן הוא שחוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית - חזקה הניתנת לסתירה - שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון.
מתי אם כן החזקה ניתנת לסתירה?